<h1>קונטרס הראיות לריא"ז — ראיה י"ז</h1>
<h2>דף ס.</h2>
אמ' רב יהודה הכי קת' אי' מערבי' שמרים של אמש (בין של) [בשל] יום, ולא של יום (בשל לילה) בשל אמש, אבל מערבין של אמש בשל אמש ושל יום בשל יום. כך כתוב' הגי' בכל הספרים ובפסק ר"י, אבל מז"ה משבש ושל יום בשל אמש, וקש' בעיני לשבש גיר' הספרים, ולפי מה שפי' הוא בפסקיו ודאי אין מתיישב זה הלשון וצריך לשבשו, אבל לפי המורה מיישב יפה שמפ' של יום הוא כלי לעצמו, ושל אמש כלי לעצמו ואי' מערבי' שמרים של כלי זה בכלי אחר, אבל מערבין באותו הכלי עצמו.
<h2>דף עד.</h2>
אמר רבא הנהו בי תלתא דיהבו זוזי לחד למזבן להו מידי וכו'. מז"ה מפ' בפסקיו כגון שהלך השליח לדרכו והביא לא' מהם, או ששלח לא' מהם ואין כאן שיפרש לנו למי קנה וכ' כמ"ש מז"ה בפסקיו, ונ"ל דלשון התלמוד אינו כדבריו "דזבין לחד מינייהו" משמע שידוע שקנה לא' מהם, ואפ"ה זבן לכלהו, ואע"פ שכל א' נתן מעותיו בפני עצמו הואי' ולא צרר וחתם כל א' מעותיו, סתמ' דמילתא כשנתן לו על דעת לשתפם עם שאר מעותיו נתנם לו, שאם רוצה לקנות מאותו דבר לאחרי' יקנה גם לו עמהן, כגון מי שהולך באלכסנדרא של מצרים ונותני' לו בני אדם מעות להביא להם פשתן וכיוצא בו, ומקבל מעות מהרבה בני אדם ומשתף כלן לקנות לכלן בשותפות, וגם הם על דעת כן נתן כל א' מעותיו, וכיון שכל המעות בשותפות, אם קנה לא' מהם אע"פ שהוא אומ' לזה קניתי, הואי' והיו המעו' בשותפות וממעות השותפו' קנה ע"כ בשותפו' והרי הוא לכלן, אבל אם מתחלה צרר כל א' מעותיו ה"ל כאלו פירש כל א' מתחלה שלא ישתף מעותיו עם אחר ועל דעת כן נתנו ומה שקנה ממעותיו קנה לעצמו בלבד.
ושמואל אמ' בידי אדם אפי' [מאה] פוסק' וכו'. ומאי דאמ' רבא לעי' [ס"ד ע"א] גבי קרי דאזלי עשרה בני קרתא בזוזי ויהיב ליה בני גרמידא, דאע"ג דליתנהו שרו משום דממילא קא רבו, על כרחך דלא כשמואל אלא כרב, דהא התם ב' מלאכות מחסרי מלאכת (הגדולות) [הגדלות], בידי שמי', ומלאכת הקליעה בידי אדם, דהא אפי' להעלות יין מהבור חשיב ליה לקמ' א' ממלאכות.
ולשמואל דאמר בידי שמי' אפי' א' [אינו] פוסק וכו'. פי' לשמואל מקשה, אבל לרב לא שני ליה בין בידי שמי' בין בידי אדם (ו)ב' פוסק אפי' בידי שמים. וג' אי' פוסק אפי' בידי אדם והלכה כרב באיסורי.
א"ר יוסי במד"א בעפר לבן וכו'. פי' עפר לבן אי' מצוי לכל לפיכך אם אין לו ליוצר ביצים מזומני' שאי' חסרי' אלא ב' מלאכות בלבד אסור לו לפסוק על כלי חרס לפי שאי' להם שער קבוע וכמי שלא יצא השער דמי, אבל בעפר שחור שמצוי ביד רוב בני אדם מותר לו ליוצר לפסוק עליו אע"פ שאי' לו ביצים מזומני' שאע"פ שאין להם שער קבוע, הואיל ומצויים אותם הכלים ביד רוב בני אדם ויש מוכרים רבי' כמי שיצא השער דמי, וצריך לומ' אם אי' לזה יש לזה, ובאתרא דאסיק עפרא אם יש ליוצר עפרא אע"פ שאי' ליוצר ביצי' מזומנים מותר לפסוק על הכלי' הואיל והן מצויין ביד רוב בני אדם, מיהו אם אין לו עפר ופסק עליהם אע"פ שאי' בו שום אסור רבית מ"מ כיון דאסיק עפרא לא סמכא דעתייהו ויכולין לחזור בהם ואפי' מי שפרע ליכא.
<h2>דף עד:</h2>
דילמ' כר' שמעון היא דאמ' מעות קונות. פי' דלא נאמ' לפסוק בשער הגבוה אלא לקנות קנין גמור כר"ש היא, אבל רבנן דפליגי עליה דר"ש ס"ל כר' יהודה דאמ' אין צריך לפסוק בשער הגבוה, דכיון דמעות אינן קונות יכול לחזור בו ואי' כאן מי שפרע כיון דתרי תרעי נינהו שהקדי' מעותיו והוזל השער דמתחלה לא הקדים מעותיו אלא ליטול בשער הזול, וא"כ רב פפא כר' יהודה הול"ל דקיימי רבנן כוותי', ומהדר דלא פליג בהא ר"ש על רבנן ולא נאמ' לפסוק בשער הגבוה אלא לקבל מי שפרע ור' יהודה יחי' הוא ולית הלכתא כוותיה.
<h2>דף עה.</h2>
אבל אומ' לו הלויני עד שיבא בני וכו'. פי' לאו דוקא שצריך לומר כך, אלא אע"פ שאומ' לו הלויני סתם, כיון דיש לו בביתו כאלו אומ' עד שיבא בני דמי, והכי אמרי' בשמעתי' קמ' דפ' הזהב [מ"ו ע"א] כיון דאית ליה נעש' כאומ' לו הלויני עד שיבא בני או עד שאמצע מפתח, והכא לא נקט להאי לישנא אלא למעוטי היכא דא"ל הלויני ואני נותן לך לגורן.
תלמידי חכמי' מותרים ללוות זה מזה. פי' אע"פ שגם שאר בני אדם יודעי' דרבי' אסורה, מ"מ אי' חוששי' כ"כ על האסו' ויותר חוששי' על הממון, אבל ת"ח חוששי' יותר על האסו' ממה שחוששי' על הממו' וגומרי' ונותני' מתנה גמורה בכל לב כדי שלא יעלה בידם אסור, ונ"ל דלא נאמ' כל זה אלא בדבר מועט די"ל ודאי דרך מתנה הוא וכעובדא דשמואל ואבות בר אידי דא"ל הלויני ק' פלפלי' בק"כ, וי"ל דדוקא כה"ג התירו לת"ח ולפי' מביא זו המעשה.
<h2>דף עה:</h2>
היה משלח לו ואמ' בשביל שתלויני זו היא רבית מוקדמת. פי' דוקא אם א"ל בשביל שתלויני או בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלי, אבל אם היה משלח לו סתם הואי' ולא היו מעותיו אצלו באותה שעה מותר, דבודאי בשעה שמעותיו אצלו אפי' רבית דברים אסור כדקא"ר שמעון, דר"ש לאו לפלוגי את"ק אתא אלא ת"ק איירי כשאין מעותיו אצלו לפי' לא נאמר אלא כשמשלח לו דורונ' ופירש אבל סתם מותר וכ"ש רבי' דברים, ור"ש לא איירי אלא כשמעותיו אצלו דאפי' רבית דברים אסור, וכך פי' נמי המורה לעיל [ע"ד ע"ב] גבי רבינא דיהיב זוזי לבני אקרא דמשוטתא וספא ליה טפי כופיתא, וכת' שם המורה הואיל ולא פסקת עמהם ומדעתם נותני' לך ואי' מזכירי' לומ' בשכר מעותיך שהיו בטלות אצלנו מתנה בעלמא היא, וא"כ משמ' מדב' המורה דדוקא קאמ' הכא בשכר מעותי' וכ' אבל בסתם מותר.
עוברי' על לא תתן וכו'. פי' ועל כל א' וא' משום נשך ומשום מרבי' כדאמרי' ברי' פרקין [ס"א ע"א].
ערב (ולדות) [ועדים] אי' עוברי' אלא משום לא תשימון וכו'. פי' הא דנקט אביי ערב ועדי' ולא נקט סופר לישנא דמתני' נקט, ולאו למימ' דהלכה כת"ק אלא הלכה כחכמי' דוקא דאף הסופר עובר דבכל מקום סתמ' בתר עיקר.
